פרשת בלק

יש בעלי חיים שהפכו להיות מפורסמים כבר בחייהם. חיה כזו היא אתונו של בלעם, שהתפרסמה בשל העובדה שהיא פתחה את פיה והתחילה לדבר. הביטוי "ויפתח ה' את פי האתון" הפך להיות חלק מהלקסיקון הישראלי כביטוי לאדם שמדבר שטויות.

מי הייתה אתונו של בלעם ומה היא אמרה? הנה הסיפור.

הרקע לסיפור

הדמויות המרכזיות בסיפור המופיע בפרשת בלק (במדבר כב ב – כה ט) הן בלק בן ציפור, מלך מואב החושש כי עם ישראל עומד להילחם עמו, ובלעם בן בעור, נביא גוי בעל כוח מיסטי. בלק שולח משלחת מכובדת לבלעם בבקשה כי הוא יבוא אליו ויקלל את עם ישראל.

בחלום הלילה האלוקים מופיע ומזהיר את בלעם שלא ללכת עם המשלחת. נציגי בלק חוזרים בידיים ריקות. מלך מואב לא מתייאש ושולח משלחת שניה; שוב נגלה האלוקים בחלום, אך הפעם הוא מעניק לבלעם את האישור המיוחל כשהוא מזהיר אותו כי "אך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה."

סיפור האתון מתרחש בדרך, תוך כדי שבלעם עושה את דרכו יחד עם המשלחת המכובדת של זקני מואב כדי לקלל את עם ישראל.

האתון פותחת את פיה

מסופר בחומש1:

"ויקם בלעם בבוקר, ויחבוש את אתונו וילך עם שרי מואב. ויחר אף אלוקים כי הולך הוא, ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו."

בורא העולם קוצף בראותו את בלעם מסכים ללכת לבלק כדי לקלל את עם ישראל. אך מדוע? האם לא התגלה אליו בחלום ה' בכבודו ובעצמו והרשה לו להצטרף אליהם?

המדרש2 מסביר כי בדרך בה אדם רוצה ללכת, שם מוליכים אותו. ה' לא רצה כי בלעם ילך עם נציגי בלק; אך לאחר שהוא ראה שהוא מבקש שוב ושוב, הוא נעתר לבקשתו. הסבר נוסף3 הוא כי ה' התנה את האישור בכך שהוא יאמר לנציגי בלק כי אין בכוונתו לקלל את עם ישראל. אך בלעם לא אמר להם דבר, ובכך גרם להם להבין כי הוא ימלא את בקשתם.

המלאך נעמד בדרך מול בלעם. האתון ראתה אותו אך בלעם לא ראה את המלאך; האתון סטתה מהדרך וירדה אל השדה, ובלעם – שלא הבין מדוע היא עשתה זאת – היכה בה. הדרך התפתלה ועברה דרך שביל מגודר, ושבו הופיע המלאך וחסם את דרכה של האתון. הפעם היא נצמדה לקיר תוך שהיא לוחצת את רגלו של בלעם, ושוב היכה אותה בלעם. כאשר הם עברו דרך שביל צר ביותר והמלאך הופיע בפעם השלישית, לא נותרה לאתון המסכנה כל ברירה והיא רבצה ארצה. גם בפעם הזו היכה אותה בלעם.

אך אז אירע הנס.

"ויפתח ה' את פי האתון ותאמר לבלעם: מה עשיתי לך כי היכתני זה שלוש רגלים (פעמים)?"

היא השתמשה בביטוי שלוש רגלים כדי לרמוז לו שהוא מתכנן לקלל אומה החוגגת את שלושת הרגלים – פסח, שבועות וסוכות4.

"כי התעללת בי!" השיב בלעם המופתע. "לו יש חרב בידי, כי עתה הרגתיך!" משפט זה גרם למשלחת המכובדת ממואב לתהות האם יש טעם להביא אותו כדי לקלל את עם ישראל. אם הוא זקוק לחרב כדי להרוג את האתון ולא יכול להסתפק בקללה, כיצד הוא יוכל לקלל עם שלם?

האתון המשיכה להוכיח את בלעם. "הלא אנוכי אתונך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה. ההסכן הסכנתי לעשות לך כה?" האם התנהגתי פעם בצורה כזו?

- "לא" השיב בלעם.

רק אז התגלה המלאך לבלעם כשחרב שלופה בידו. הוא הסביר לבלעם כי הוא זה שגרם לאתון לסטות מן הדרך; בלעם מתנצל בפני המלאך על מעשיו, ומציע לשוב לביתו. המלאך מורה לו להמשיך למואב, ומזהיר אותו שוב "אפס את הדבר אשר אדבר אליך אותו תדבר."

פי האתון

בפרקי אבות (ה, ו) נאמר כי עשרה הדברים נבראו ביום שישי בין השמשות, ברגעים האחרונים של בריאת העולם, ואחד מהם הוא פי האתון. מפרשים מסבירים זאת כי ברגעים אלו התנה הקדוש ברוך הוא עם האתון שתקיים את מצוותו ובבוא היום תפתח את פיה ותוכיח את בלעם.

סוף טוב

בסופו של דבר, בלעם הגיע למואב אך במקום לקלל הוא בירך את עם ישראל. "ולא אבה ה' אלוקיך לשמוע אל בלעם; ויהפוך ה' אלוקיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלוקיך5."